1להכניס בהם עין הרע. דאל"כ למה נשא את עיניו בפעם הזאת יותר מבשאר פעמים:2עלה בלבו שלא יקללם. רצונו לתרץ במה שכתוב ותהי עליו רוח אלקים משמע שהי' עליו נבואה ולא מפרש אחריו מאי נבואה, אלא מספר בשבחן של ישראל ומפרש עלה בלבו וכו' וכאלו אמר ותהי עליו רוח אחרת והוא רוח אלקים שלא לקלל: ד"ד בגמרא א"ר יוחנן ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אומר ראוים אלו שתשרה שכינה עליהם, ופירשו התוס' שם דלמד זה מדכתיב אחריו ותהי עליו רוח אלהים. וזה צריך ביאור דהא על בלעם אמר שהי' עליו רוח אלהים, אלא ע"כ דה"פ דקשה בפסוק שאמר שראה ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח כו' דהיינו ל' תפלה, שהתפלל עליהם שתשרה שכינה וכל המתפלל והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה וה"נ זכה בלעם שתשרה עליו רוח אלקים, וזהו שכתב עלה בלבו שלא יקללם כיון שבא עליו רוח אלהים. ג"א נותן טעם במה שרצה לקללם שלא יהי' להם בתי כנסיות ובתי מדרשות כדי להפריד ח"ו השכינה מביניהם, וכן בתי מדרשות ג"כ מיום שחרב ב"ה אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, וכל כוונת בלעם ח"ו להפריד השכינה מישראל והיפך הקב"ה וברכם, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. עוד ע"ד הקול קול יעקב, בזמן שקול קול יעקב אין ידים ידי עשו:
